בשנים האחרונות חל עיסוק נרחב בספרות בשאלת ההשלכות השליליות והחיוביות של הטיפול בנפגעי טראומה ואוכלוסיות במצוקה קשה על המטפל. בין ההגדרות השונות בספרות, בולטים המושגים "טראומטיזציה משנית" המתייחס לסימפטומים פוסט טראומטיים אותה חווה המטפל בדומה לנפגע עצמו ו"צמיחה מטראומטיזציה עקיפה". ואכן מחקרים המתייחסים להשלכות הטיפול על מטפלים מצביעים על קיומן של תופעות אלה, לצד זה קיים חסר ניכר בידע אודות מתנדבים הנמצאים במגע עם אוכלוסיות שונות הסובלות ממצוקה, ובאופן ספציפי מתנדבים בחוות טיפוליות. מתנדבים אלו נפגשים עם אוכלוסייה של מטופלים הסובלים מטראומה ובעלי מצוקה פיסית, נפשית וקוגניטיבית  קשה ועולה השאלה מהן השלכות מפגש זה עליהם.

מחקר זה בא להרחיב את הידע הקיים לגבי קיומן של טראומטיזציה משנית וצמיחה עקיפה בקרב המתנדבים בחווה טיפולית. בנוסף, מטרת המחקר היא לבדוק מהם הגורמים התורמים לתופעות אלה. לצורך כך, המחקר התמקד בקשר בין הערכה עצמית, תחושת שליטה ומניעים להתנדבות של המתנדב לבין טראומטיזציה ולצמיחה. בנוסף, המחקר בדק את  הקשר בין עמדת המתנדב כלפי בעלי חיים כגורם ממתן, ובין בין תמיכה חברתית ומחויבות לארגון לבין שתי התופעות הללו.

המחקר הנוכחי הנו מחקר כמותי כאשר סוג מערך המחקר הנו מתאמי. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים אנונימיים שהועברו ל 115 מתנדבים בשני מרכזים לרכיבה טיפולית בארץ.

ממצאי המחקר עולה כי  23.7% מכלל המשתתפים דווחו על טראומטיזציה ברמה קלה, 5.3% דווחו על רמה בינונית וכ 8% דווח על רמה גבוהה עד חריפה. לצד זה רמת הצמיחה הממוצעת של משתתפי המחקר הייתה בינונית. כמו כן, נמצא קשר שלילי מובהק בין הערכה עצמית, תחושת שליטה לבין טראומטיזציה משנית, אולם לא נמצא קשר בין המניעים להתנדבות, תמיכה חברתית ומחויבות לארגון לבין טראומטיזציה משנית.  לגבי צמיחה, נמצא קשר חיובי מובהק בין תמיכה חברתית ומחויבות ארגונית לבין משתנה זה.

המחקר מחדד את חשיבות ההתייחסות לחוויית המתנדב במרכז ומתן סיוע במידה וחווה מצוקה, ואת הצורך בהגברת הערכה עצמית ותחושת שליטה של המתנדבים לצורך מניעתה של טראומטיזציה משנית. כמו כן, המחקר מחדד את  הצורך בחשיבה על האופנים בהם ניתן להגביר מחויבותם של המתנדבים למרכז והתמיכה החברתית לה זוכים גם לצורך צמיחתם.