המחקר נערך בעמותה לרכיבה וכלבנות טיפולית בתל מונד.

צוות המחקר

איה יוהנסון, שיר קאופמן וסיטאר גור בהנחיית דר' גלי דר

החוג לפיזיוטרפיה, אוניברסיטת חיפה יוני – 2017

רקע

בעולם הפיזיותרפיה קיימות טכניקות טיפוליות שונות להפחתת ספסטיות, אחת מהן היא רכיבה טיפולית. המחקר בארץ בתחום זה באוכלוסיית המבוגרים חסר.

מטרה

לבחון כיצד משפיע מפגש רכיבה טיפולית בודד על מדדי ספסטיות, הליכה ודיווח סובייקטיבי של רמת תפקוד אצל מבוגרים הסובלים מפגיעה במערכת העצבים המרכזית, בעלי יכולת לניידות בהליכה.

שיטות

מערך המחקר כלל ראיון, בדיקה של ספסטיות, מדדי הליכה ודיווח סובייקטיבי על תפקוד נבחר, שהתקיימו לפני הרכיבה ואחריה. בנוסף, בוצעה תצפית על הרכיבה.
תוצאות

במחקר השתתפו חמישה גברים, ברמות ניידות וספסטיות שונות. בכלל הרוכבים היתה ירידה במדדי ספסטיות שהיתה שווה או גדולה מהערך המייצג שינוי קליני. אצל שניים מהרוכבים נרשמה עלייה במהירות ההליכה ואצל יתר הרוכבים נרשמה ירידה במהירות ההליכה. במדד תחושת הסובייקטיביות רוכב אחד דיווח על כך שלא חש שינוי, שני רוכבים דיווחו על שיפור ושניים דיווחו על החמרה.
סיכום ומסקנות

במחקר זה נמצא כי מפגש בודד של רכיבה טיפולית, הוביל לשיפור לטווח קצר של מידת הספסטיות בשרירי הגפיים התחתונות, באוכלוסייה בוגרת עם פגיעה במערכת העצבים המרכזית. לא נצפתה מגמה ברורה בנוגע להשפעה על מדדי הליכה spatio-temporal ודיווח סובייקטיבי לגבי יכולת תפקודית.
בהתאם לממצאי מחקר זה והספרות הקיימת בתחום ההיפותרפיה, ישנה סבירות שחשוב להרחיב את המודעות והשימוש בהיפותרפיה ככלי טיפולי באוכלוסייה בוגרת, הסובלת מפגיעה במערכת העצבים המרכזית.
מלבד היתרונות שהוזכרו, הרכיבה והחוויה הרחבה שכוללת את הקשר עם הסוס ומרכז הרכיבה, מאפשרים טיפול בתוך הקשר שאינו רפואי, וכך מתאפשר פיתוח של תחביב והשתתפות פעילה. בנוסף, עבור אדם שחווה קשיים בתנועה המשפיעים על רמת הניידות ביום יום, הרכיבה מאפשרת חוויה של תנועה עוצמתית ועצמאות.
מחקר זה מעיד על כך שחשיבות עליונה להמשיך ולחקור את תחום הרכיבה הטיפולית, כך שהרכיבה תהפוך לכלי טיפולי מבוסס מחקרית ברמה ראויה, במטרה להוות חלק מעולם הפיזיותרפיה בישראל. תהליך שכזה יהפוך את הרכיבה הטיפולית לרלוונטית עבור כל אוכלוסייה שתוכל להיטיב ממנה.

להורדת הסיכום המלא לחצו כאן